מדרסים לריצה

מי צריך מדרסים לריצה – ומתי קיימת אינדיקציה קלינית

כאן חשוב לשבור מיתוס נפוץ: לא כל רץ צריך מדרסים לריצה🏃‍♀️.
להבדיל ממה שנהוג לחשוב – ולעיתים גם ממה שנשמע בחנויות מדרסים או בקרב מאמנים מסוימים – מדרסים אינם פתרון מניעתי גורף ואינם מתאימים לכל רץ.

האינדיקציה לשימוש במדרסי ריצה מבוססת על הקשר בין כאב בזמן ריצה, דפוסי עומס חוזרים, ומנח כף הרגל – ולא על מאפיינים כלליים, אבחנות שטחיות או “נהוג לעשות”.

באופן עקרוני, קיימות שתי אינדיקציות עיקריות לשקילת מדרסי ריצה:

כאבים הקשורים לריצה עם קשר למנח כף הרגל

כאבים המופיעים או מוחמרים במהלך ריצה, וקיים קשר ביומכני סביר בינם לבין מנח כף הרגל או דפוס הדריכה, עשויים להצדיק בחינה של מדרסים. מדובר לרוב בפציעות עומס חוזרות או בכאבים שאינם נפתרים באמצעות התאמות בסיסיות של נעל, נפח או עומס אימונים.

דפורמציות משמעותיות של כף הרגל

במקרים של דפורמציה מבנית בולטת כמו פלטפוס חריף, שבה מנח כף הרגל עצמו יוצר עומסים חריגים, מדרסי ריצה עשויים לשמש כלי להתאמת סביבת הדריכה ולהפחתת עומסי שיא – ולא כאמצעי לשיפור ביצועים.

אזהרה קצרה: מחירים מופרזים וגימיקים בשוק מדרסי הריצה ⚠️

שוק מדרסי הריצה אינו מפוקח, ולעיתים מוצעים לרצים מדרסים במחירים גבוהים ללא הצדקה קלינית ממשית. חשוב להדגיש: אין סיבה מהותית שמדרס ריצה יהיה יקר משמעותית ממדרס רפואי רגיל — ברוב המקרים מדובר באותו עיקרון טיפולי, עם התאמות נקודתיות בלבד.

חנויות מדרסים פועלות בסביבה מסחרית, ולכן לרוב ימליצו על מדרסים — ולעיתים על הגרסה היקרה ביותר — תוך שימוש בגימיקים שיווקיים כגון מדידות לחץ מנותקות מהקשר קליני, עיצוב צבעוני מרובה שכבות, או הצגת מורכבות טכנית כערך טיפולי 🧠.

בפועל, מחיר, מראה ומספר שכבות אינם מעידים על יעילות. ללא אבחון ביומכני מסודר והבנה של מקור העומס בריצה, גם מדרס יקר עלול להיות חסר תועלת — ולעיתים אף להזיק.

מה ההבדל בין מדרסי ריצה למדרסים רגילים?

ההבדל האמיתי בין מדרס יומיום למדרס ריצה לא טמון בקסמים, אלא בפיזיקה פשוטה של עומסים ודינמיות. בזמן הליכה, כף הרגל סופגת בערך פי 1 עד 1.5 ממשקל הגוף. בזמן ריצה, העומס הזה מזנק לפי 3 ואפילו פי 4 ממשקל הגוף בכל נחיתה. בנוסף, כף הרגל שוהה פחות זמן על הקרקע, ויש שלב של "מעוף" (Flight phase) שבו שתי הרגליים באוויר. לכן, מדרס ריצה חייב להיות מתוכנן אחרת מבחינה הנדסית.

השוואה קצרה: מדרס רגיל לעומת מדרס ריצה

• ניהול עומסים (Shock Attenuation): * מדרס רגיל: נועד לתמוך בקשת ולפזר לחצים בזמן עמידה או תנועה מתונה.
  • מדרס ריצה: מכיל לרוב שכבות פולימריות ייעודיות (כמו Poron או EVA בצפיפויות שונות) שתפקידן לספוג את "גל ההדף" של הנחיתה, כדי להקל על השרירים שמבצעים את בלימת הזעזועים (זוכרים את ה-Muscle Tuning של פרופ' ניג?).
• קשיחות מול גמישות:
  • מדרס רגיל: יכול להיות קשיח יחסית (כדי להיכנס לנעל אלגנטית דקה) או רך מאוד לנוחות.
  • מדרס ריצה: חייב להיות חצי-גמיש (Semi-rigid). אם הוא יהיה קשיח מדי – הוא ירסק לכם את הברכיים מהזעזוע. אם הוא יהיה רך מדי – הוא יקרוס מיד תחת עומס של פי 3 ממשקל הגוף. הוא חייב לאפשר לכף הרגל לנוע ב"נתיב התנועה המועדף" שלה.
• התמודדות עם חיכוך (Friction & Heat):
  • מדרס רגיל: ציפוי עור או בד סטנדרטי מספיק.
  • מדרס ריצה: דורש כיסוי עליון טכני (Top Cover) מונע חיכוך ומונע זיעה. ריצה מייצרת תנועות גזירה (Shear forces) אדירות בתוך הנעל, ומדרס עם ציפוי לא נכון יוביל מיד ליבלות חמורות וחתכים.
• נפח בתוך הנעל:
  • מדרס רגיל: נדרש להיות דק כדי להיכנס לנעלי קז'ואל.
  • מדרס ריצה: עבה יותר בהגדרה (בגלל שכבות השיכוך), אך מכיוון שנעלי ריצה מגיעות מראש עם מדרס מקורי עבה שניתן לשלוף (Inlay), יש הרבה יותר נפח לעבוד איתו.

השורה התחתונה: "מדרס ריצה" הוא לא סתם גימיק – הוא אכן דורש תכנון ביומכני שונה, חומרים עמידים יותר, ויכולת התמודדות עם כוחות גזירה ועומס קיצוני. עם זאת, אל תיפלו למלכודות שיווקיות של "החזר אנרגיה" מוגזם. מדרס ריצה טוב הוא כזה שמגן עליכם מפציעות אימפקט, מונע יבלות, ונותן לשרירים שלכם לעשות את עבודת הריצה מבלי להפריע להם

הרכב החומרים (Materials) של מדרסים לריצה

1. EVA (Ethylene Vinyl Acetate): זהו פולימר המהווה את לב המדרס. במדרסי ריצה נעשה שימוש ב-EVA בעל "זיכרון" מבני משופר. רמת הרכות נמדדת ב"דורומטר" (Durometer), כאשר הטווח האידיאלי לריצה הוא 25-35 דורומטר. טווח זה מאפשר שילוב מדויק בין תמיכה לקפיציות. חומרים איכותיים מיובאים לרוב מגרמניה או משווקים כ-EVA TOP.
2. Poron (Rogers Poron): במדרסי ריצה איכותיים, תתווסף שכבה של בולם זעזועים "טהור". הפורון הוא חומר בעל תאים פתוחים (Open Cell), אשר אינו נדחס לאורך זמן ושומר על תכונות הבלימה. עובי השכבה נע לרוב בין 1.5 מ"מ ל-3 מ"מ (ולעיתים עד 6 מ"מ לרצי אולטרה). מכיוון שפורון אינו עמיד לשחיקה ואינו מתעצב בחום, הוא מוטמע כ"סנדוויץ'" בין שכבות הפולימרים.

שימוש יומיומי (Daily Use)

האם ניתן להשתמש במדרסי ריצה ביום-יום? התשובה היא חד משמעית כן. עמידותם גבוהה והם מספקים תמיכה מצוינת. יתרה מכך, במצבים כמו מטטרסלגיה (כאב בכריות כף הרגל) או דלקת בגיד אכילס, מדרסי ריצה עדיפים לשימוש יומיומי בשל יכולת השיכוך הגבוהה שלהם. כמו כן, ניתן להשתמש במדרסי הליכה לצורך ריצה, בניגוד לדעה הרווחת.

הקליניקה – המפתחות להתאמה מוצלחת של מדרסים לריצה

חשוב להדגיש רגע לפני שמתחילים: מדרסים לריצה אינם פריט חובה לכל אצן. אצן שאינו סובל מכאבים ואין לו עיוות מבני קיצוני – לרוב אינו זקוק למדרסים כלל. המלצה אוטומטית גורפת בחנויות לחייב כל אצן לרכוש מדרסים היא שגויה, ולעיתים קרובות נובעת ממניעים מסחריים בלבד.

אך כאשר אצן אכן חווה כאב או פציעה, התאמת מדרסים עבורו היא כנראה המשימה המאתגרת ביותר בקליניקה. ריצה אינה "הליכה מהירה" – היא סדרה של התנגשויות עצומות בקרקע (Impact), שבהן כף הרגל סופגת עד פי 4 ממשקל הגוף בכל צעד. הפער בין הדרך שבה משווקים מדרסים לריצה לבין המדע הביומכני הוא עצום. הנה האמת המחקרית מול ההבטחות בחנות:

1. מיתוס הקריסה (Pronation): נעילת התנועה לעומת ניהול עומסים

• ההבטחה השיווקית: "חייבים לעצור את הקריסה (אובר-פרונציה) לחלוטין ולהחזיר את הרגל למנח 'ניטרלי' כדי למנוע פציעות."
• האמת המחקרית: פרונציה אינה "מחלה" – היא מנגנון שיכוך הזעזועים הטבעי והחשוב ביותר של הגוף! ניסיון לנעול את כף הרגל למנח אידיאלי דמיוני בעזרת מדרס קשיח פשוט מעביר את זעזוע הנחיתה לברכיים ולגב.
• המפתח הקליני: המטרה היא לא לעצור את התנועה, אלא להאט את מהירות הקריסה ולפזר מחדש את העומס הרחק מהרקמה הפגועה, מבלי להפר את נתיב התנועה הטבעי.

2. אשליית ה"קפיץ": החזר אנרגיה לעומת כוונון שרירי

• ההבטחה השיווקית: "חומרים תעופתיים המוטמעים במדרסים לריצה שייתנו לך 'החזר אנרגיה' וידחפו אותך קדימה לשיא אישי חדש."
• האמת המחקרית: מדרס פסיבי לא מייצר אנרגיה יש מאין. ה"קפיצים" האמיתיים של הרץ הם גיד אכילס, קשת כף הרגל ושרירי התאומים.
• המפתח הקליני: התפקיד האמיתי של מדרס ריצה הוא למנוע "רעידות" מיותרות של הרקמה או תנועות לקויות במהלך הדריכה. כשהמדרס מותאם נכון, המערכת העצבית-שרירית עובדת פחות קשה כדי לייצב את הגוף, מה שחוסך באנרגיה ומונע עייפות שרירית.

3. אבחון דינמי מול אשליות סטטיות

• ההבטחה השיווקית: "עמוד 10 שניות על המשטח שלנו, והמחשב ייצר לך מדרסי ריצה מושלם."
• האמת המחקרית: אי אפשר להתאים מדרסים לריצה לעומס של פי 3 ממשקל הגוף הכולל "שלב מעוף" – על סמך עמידה סטטית במקום.
• המפתח הקליני: התאמה לאצנים דורשת אבחון דינמי מקיף הכולל את סגנון הריצה, הקילומטראז' השבועי וההנעלה הקיימת.

4. "פילטר הנוחות" במדרסים לריצה– אם זה כואב, זה לא עובד

• ההבטחה השיווקית: "הקשת במדרס גבוהה וזה יכאב קצת בהתחלה, אבל הרגל תתרגל לתיקון."
• האמת המחקרית: מדרס ריצה שכואב הוא מתכון לפציעה נוספת. תחושת נוחות אינה רק פינוק, אלא האינדיקטור האמין ביותר לכך שהמדרס עובד בסנכרון עם המערכת העצבית.

להשקפתי הדרך הנכונה ביותר להתאמת מדרסים לריצה תלויה במהות הפתולוגיה ובצורך שלנו לתמיכות השונות בעוצמה השונה, רתוי להתחיל בתת תמיכה מועט כך שהמדרסים לריצה יהיו יחסית נוחים לאצן, ורק במידה ולא הצליחו לפתור את הבעיה \הכאבים בכף הרגל לשמם הגיע יש לבצע תהליך של מיטוב והוספת תמיכות עד השגת האופטימום הנדרש.

אז איך נראית התאמה קלינית בפועל?

לא כל מדרס מתאים לכל רץ. כאשר אנו ניגשים לבנות מדרס לאצן שזקוק לו, ההצלחה תלויה בשני מפתחות מעשיים:

המפתח ה-1: זיהוי ליקויי תנועה (Movement Faults) על המדרסן לזהות ולתקן בעזרתץ מדרסים לריצה סטיות ביומכניות שחורגות מהנורמה ויוצרות עומס:

• פרונציית יתר (Over-Pronation): קריסה פנימה מוגזמת הדורשת תמיכה מבוקרת.
• סופינציה (Supination): נחיתה נוקשה על החלק החיצוני של כף הרגל הדורשת אלמנטים של שיכוך.
• הגבלה בטווחי קרסול: Dorsiflexion מוגבל הדורש פיצוי תנועתי במדרס.

המפתח ה-2: זיהוי הפתולוגיה (Pathology Specifics) התאמת המדרס חייבת להתחשב ברקמה הכאובה ולהוריד ממנה עומס ספציפי:

מטטרסלגיה: הוספת "מטטרסל בר" (Metatarsal Bar) למדרסי הריצה לצורך הרמת ראשי המסרקים ופיזור הלחץ מהכריות.

דורבן (Plantar Fasciitis): תמיכה מדויקת בקשת להורדת מתח מהרצועה הפלנטרית.

דלקת בגיד אכילס: הגבהה קלה בעקב להורדת מתח מכני מהגיד.

התהליך הנכון – מהערכה ועד ייצור

תהליך התאמת מדרסי ריצה מקצועי אורך זמן ומחייב מיומנות:

1. אנמנזה (תשאול): הבנת היסטוריית הפציעות, נפח הריצה ומטרות האצן.
2. בדיקה פיזיקלית: טווחי תנועה, מבנה כף הרגל, אורך רגליים.
3. בדיקה דינמית: צילום וניתוח ריצה על מסילה (Gait Analysis) לאיתור ליקויים בזמן אמת.
4. ייצור: שימוש בטכניקת ואקום (Vacuum Forming) על גבי תבנית גבס או סריקה ממוחשבת, תוך שימוש בשכבות דקות (2-3 מ"מ) לשמירה על דיוק.
5. הסתגלות: תהליך הדרגתי. מתחילים בהליכה, עוברים לריצות קלות ורק לבסוף לעומס מלא.

לקריאת הפרק המלא על בדיקה והתאמת מדרסים

שוק המדרסים: צרכנות נבונה

ענף המדרסים פרוץ וסובל ממסחור יתר. הנה מספר כללי אצבע לצרכן:

• מחיר: עלות הוגנת למדרסי ריצה איכותיים בהתאמה אישית נעה בין 700 ל-1,800 ש"ח. מדרסים במחיר של 3,000 ש"ח ומעלה הם לרוב ניצול ציני של חוסר הידע של הצרכן. "יקר יותר" אינו בהכרח "טוב יותר".
• איכות: נקבעת ב-80% על ידי המיומנות של איש המקצוע (פיזיותרפיסט/אורתוטיסט) ורק ב-20% על ידי החומרים. מדרסים צבעוניים ועבים אינם ערובה לאיכות.
• מיקום: עדיף לבחור מכון קרוב ונגיש, שכן לעיתים נדרשים תיקונים (Fine Tuning) לאחר הריצות הראשונות.

מה ההבדל בין מדרסים לריצה ובין מדרסים לספורט ?

חנויות רבות נוהגות לדחוף למטופלים מדרסי ריצה יקרים ומורכבים תחת הכותרת הכללית של "מדרסי ספורט". הלקוח משוכנע שאם הוא שילם הון על מדרס רב-שכבתי עם טכנולוגיות שיכוך מתקדמות, הוא יעשה עבודה מצוינת גם בנעלי הכדורגל, הטניס או הכדורסל שלו. אבל האמת הקלינית היא שמדרס למשחקי מגרש הוא חיה אחרת לגמרי, ולעיתים קרובות מדובר במוצר הרבה יותר פשוט, קשיח ודק. ההבדל בין ריצה למשחקי מגרש הוא בדיוק ההבדל בין רכבת שנוסעת בקו ישר לבין מכונית ראלי שצריכה לחתוך פניות חדות. התנועה שונה, העומסים שונים, ולכן הפתרון חייב להיות שונה.

1. המכניקה: קו ישר לעומת שינויי כיוון (Lateral Movements) ריצה היא פעילות ליניארית (תנועה במישור החיצי – Sagittal plane). האתגר המרכזי בה הוא ניהול אימפקט הנחיתה ובלימת זעזועים. לעומת זאת, משחקי מגרש מאופיינים בשינויי כיוון פתאומיים (Cuts), עצירות פתע, קפיצות וסיבובי ציר (Pivots). האתגר כאן הוא לא רק בלימת זעזוע, אלא יציבות צידית ועמידה בכוחות גזירה אדירים שמנסים "לזרוק" את הרגל אל מחוץ לנעל.

2. חוק הברזל: ספורט כיווני דורש מדרס דק (Low Profile) בעוד מדרסי ריצה יכולים (וצריכים) להיות עבים יחסית כדי להכיל שכבות של שיכוך זעזועים, מדרסים לענפי ספורט של שינויי כיוון חייבים להיות דקים וקרובים לקרקע. למה?

• סכנת נקעים (מרכז כובד): מדרס ריצה עבה מגביה את העקב ואת כף הרגל בתוך הנעל. בשינוי כיוון מהיר הצידה, כל מילימטר של הגבהה מייצר "מנוף" גדול יותר על הקרסול. מרכז כובד גבוה הופך את הקרסול לפגיע הרבה יותר לנקעים (Inversion Sprains). מדרס ספורט חייב להשאיר את הרגל נמוכה ויציבה ככל האפשר.
• אילוצי נפח בהנעלה: נעלי כדורגל (פקקים), נעלי טניס או נעלי כדורסל מתוכננות להיות צרות והדוקות מאוד כמו "כפפה", כדי למנוע החלקה של הרגל בתוך הנעל בזמן תנועה צידית. פשוט אין בהן מקום למדרס רב-שכבתי עבה. הכנסת מדרס ריצה לנעל כזו תגרום ללחץ אדיר על גב כף הרגל או ל"בריחת העקב" החוצה בזמן תנועה.
• תגובתיות ותחושת קרקע (Proprioception): בשינוי כיוון, הספורטאי חייב להרגיש את המגרש כדי להגיב בשבריר שנייה. מדרס רך ועבה "בולע" את האנרגיה ופוגע בזמן התגובה העצבי-שרירי. זהו בדיוק המקום שבו חומרים קשיחים ודקים (כמו סיבי קרבון או פולימרים בצפיפות גבוהה) זורחים: הם מספקים תמיכה קשיחה ואגרסיבית לקשת בעובי של 1.5-2 מ"מ בלבד, מעבירים את הכוח ישירות למגרש, ולא פוגעים בנפח הנעל.

השורה התחתונה: אל תיפלו בפח של "מדרס ספורט אוניברסלי". מדרס ריצה נועד לנהל עומסים ולשכך זעזועים בקו ישר, ולכן הוא רב-שכבתי, מורכב ויקר יותר. מדרס לספורט מגרש נועד לספק יציבות צידית, תגובתיות מהירה ומניעת נקעים — ולכן הוא לרוב יהיה בנוי מליבה אחת פשוטה, חזקה ודקה, המותאמת במדויק לנפח המצומצם של נעל המשחק שלכם.

הבסיס המדעי בנושא מדרסים לריצה– סקירת 10 מחקרים משמעותיים

כדי להבין את הצורך במדרסים לריצה, יש לבחון את הראיות המדעיות התומכות בשימוש בהם. להלן ניתוח של מחקרים מרכזיים שעיצבו את התחום:

1. יעילות במניעת פציעות (Bonanno et al., 2018) בעזרת מדרסים לריצה

במטא-אנליזה שפורסמה ב-British Journal of Sports Medicine, נבדקו נתונים משולבים של אלפי נבדקים. הממצאים: השימוש במדרסים לריצה (Foot runing Orthoses) הפחית את הסיכון הכללי לפציעות ב-28% ואת הסיכון לשברי מאמץ ב-41%. המחקר הדגיש את ההבדל בין מדרס תומך (יעיל) לבין רפידות ג'ל פשוטות (שלא נמצאו יעילות למניעת פציעות). לתקציר המחקר

2. פרדיגמת "נתיב התנועה המועדף" (Nigg, 2001)

פרופ' בן ניג הציג ב-Clinical Journal of Sport Medicine תפיסה מהפכנית: הגוף שואף לשמור על תבנית תנועה קבועה ("Preferred Movement Path"). מדרס יעיל הוא לא בהכרח זה ש"מיישר" את הרגל בכוח, אלא זה שמאפשר לגוף לנוע בנתיב המועדף עליו במינימום פעילות שרירית ועייפות. מכאן נגזר "פילטר הנוחות" – נוחות היא אינדיקטור ליעילות ביומכנית.

3. מניעת שברי מאמץ בטירונים (Finestone et al., 1999)

מחקר ישראלי קלאסי שפורסם ב-Clinical Orthopaedics and Related Research. המחקר הראה כי שימוש במדרסים ביומכניים (סמי-ריג'ידים) הפחית משמעותית את שכיחות שברי המאמץ בעצם הירך ובעצמות המסרק. זהו מחקר מפתח להבנת חלוקת העומסים מחדש על ידי מדרסים.

4. טיפול בכאב פטלו-פמורלי ("ברך רצים") (Collins et al., 2008)

במחקר ב-BMJ, מדרסים נמצאו יעילים יותר מגישת "המתן וראה" לטיפול בכאבי ברכיים קדמיים בטווח הקצר (6 שבועות), והיוו כלי התערבות ראשוני מצוין להורדת כאב אקוטי ולאפשר חזרה לפעילות.

5. שינוי קינמטיקה של כף הרגל (MacLean et al., 2006)

פורסם ב-Journal of Applied Biomechanics. המחקר הראה שמדרסים מפחיתים את זווית הקריסה הפנימית (Maximum Eversion) ואת המהירות שבה היא מתרחשת. גם שינוי של מעלות בודדות מפחית דרמטית את העומס המצטבר על הרקמות בריצות ארוכות.

6. השפעה על עייפות שרירית (Kelly et al., 2011)

ב-Clinical Biomechanics הוכח כי מדרסים משנים את הפעילות החשמלית (EMG) בשרירי השוק (כמו ה-Tibialis Anterior). השינוי באמפליטודה של השריר מסייע בהפחתת עייפות שרירית ותורם ליציבות דינמית לאורך זמן.

7. מדרסים לטיפול בדורבן (Roos et al., 2006)

ב-Foot & Ankle International נמצא כי מדרסים הראו היענות טובה יותר לטיפול ושיפור גבוה יותר בכאב ובתפקוד (במקרים של Plantar Fasciitis) בהשוואה לסד לילה בלבד.

8. הקשר בין נוחות ליעילות אנרגטית (Mündermann et al., 2003)

ב-Medicine & Science in Sports & Exercise נמצא מתאם ישיר: מדרסים לריצה נוחים הובילו לירידה בצריכת החמצן במהלך ריצה (שיפור יעילות אנרגטית), ככל הנראה עקב הפחתת ויברציות בשרירים (Muscle Tuning).

9. מדרסים ו-ITB Syndrome (Ferber et al., 2011)

מחקר ב-Clinical Journal of Sport Medicine הראה שמדרסים לריצה משפיעים על הרוטציה הפנימית של השוק (Tibial Internal Rotation). ממצא זה מסביר מדוע מדרסים בכף הרגל יכולים לפתור בעיות בברך ובירך (כמו דלקת בגיד ה-ITB).

לקישור של המחקר המלא

10. התאמה אישית מול מדף (Landorf et al., 2006)

ב-Archives of Internal Medicine נמצא כי לטיפול בפלנטר פצייטיס, גם מדרסים מותאמים וגם מדרסי מדף איכותיים היו יעילים. המסקנה הקלינית: במקרים פשוטים, לא תמיד חובה מדרס יוקרתי, אך במקרים מורכבים או מבניים – ההתאמה האישית קריטית.

סיכום והמלצות לרץ המתחיל

לפני שאתם ממהרים לרכוש מדרסים, זכרו את עקרונות הבסיס למניעת פציעות:

1. סרגל מאמצים: בנו תוכנית אימונים הדרגתית.
2. התאוששות: הקפידו על שינה ותזונה (יש להיות רזים כדי לרוץ בריאים, ולא רק לרוץ כדי להרזות).
3. חיזוקים: שלבו אימוני כוח וליבה.
4. בדיקה עצמית: במידה והכאבים הופיעו במהלך ריצה עם מדרסי ריצה נסו לרוץ ללא מדרסים ישנים כדי לבחון האם הכאב מחמיר או משתפר ללא המדרסים.

אם החלטתם שיש צורך במדרסים, פנו לאיש מקצוע המבין את עולם הריצה, שיבצע בדיקה מקיפה ולא ינסה למכור לכם את המוצר היקר ביותר על המדף.

אודות הכותב

נתי שטיין, B.PT, M.PT. בוגר תואר ראשון בפיזיותרפיה מאוניברסיטת תל אביב (1996) ותואר שני בפיזיותרפיה אורתופדית מאוניברסיטת בן גוריון (2016). בעל ניסיון של מעל 20 שנה בשיקום אורתופדי והתאמת מדרסים. בוגר קורס הנעלה רפואית, מאמני כושר (וינגייט), דיקור יבש ואוסטאופתיה. נתי נחשב לאחד מיצרני המדרסים המובילים בארץ, המשלב ידע רפואי מעמיק עם מיומנות טכנית גבוהה.

מכון ש.פ.א אורתופדיה כתובת: רחוב יהושע רבינוביץ 58, חולון. טלפון לייעוץ ותיאום תורים: 03-5169361 / 052-8306095