סקירה מקיפה על מורטון נוירומה

מורטון נוירומה היא מצב רפואי הגורר כאב בחלק הקדמי של כף הרגל, לרוב בין האצבע השלישית לרביעית. למרות שמה, לא מדובר בגידול (נוירומה אמיתית), אלא בעיבוי של הרקמה סביב אחד העצבים המובילים לאצבעות כף הרגל. התחושה מתוארת לעתים קרובות כאילו "דורכים על אבן חצץ" בתוך הנעל, או תחושת שריפה וזרמים חשמליים.

1. מה הבעיה וכיצד היא מתרחשת (פתופיזיולוגיה)

המנגנון

הבעיה מוגדרת כנוירופתיה של כליאה (Entrapment Neuropathy). העצב הדיגיטלי המשותף (Common digital plantar nerve) נמחץ ונדחס כנגד הרצועה הרוחבית (Transverse metatarsal ligament). הלחץ החוזר ונשנה גורם לפגיעה בעצב, המובילה לדלקת, בצקת, ובהמשך לפיברוזיס (הצטלקות ועיבוי) של הרקמה סביב העצב. תהליך זה גורם להגדלת קוטר העצב, מה שמחמיר את הלחץ עליו בחלל הצר שבין עצמות המסרק.

כדי להבין את היווצרות המורטון נוירומה, יש לדמיין את המבנה האנטומי כ"מנהרה" צפופה שבה עובר העצב.

1. האנטומיה של ה"כליאה" (The Entrapment)

העצב הדיגיטלי (Interdigital Nerve) עובר בחלל צר מאוד בין ראשי עצמות המסרק (Metatarsal heads).

• הריצפה: כרית כף הרגל והקרקע.
• הקירות: עצמות המסרק מצד ימין ושמאל.
• התקרה: הרצועה הרוחבית העמוקה (Deep Transverse Metatarsal Ligament – DTML). זוהי רצועה חזקה ובלתי גמישה המחברת את ראשי העצמות.

מה קורה בזמן הליכה? בכל פעם שאנו דורכים ומרימים את העקב לקראת הצעד הבא (שלב ה-Push-off או Toe-off בהליכה), האצבעות מתכופפות לאחור (Dorsiflexion). תנועה זו מותחת את העצב ודוחקת אותו כנגד ה"תקרה" הקשיחה (הרצועה הרוחבית). במצב תקין, העצב גמיש וחומק מהלחץ. אך כאשר לובשים נעל צרה שמועכת את העצמות (הקירות) פנימה, העצב נלכד ואין לו לאן לברוח. הוא נמחץ בין הרצפה (הנעל/כרית הרגל) לבין התקרה (הרצועה).

הנוירומה מופיעה במרווח 3-4 ברוב המוחלט של המקרים (כ-80%) בגלל "סערה מושלמת":

1. עצב עבה יותר (בגלל חיבור עצבי כפול).
2. תנועתיות יתר בין העצמות שיוצרת שחיקה.
3. חלל צר בתוך הנעל.

מדוע דווקא במרווח השלישי? (הסיבות האנטומיות והמכניות)

קיימות שתי תיאוריות מרכזיות ומקובלות בספרות הרפואית המסבירות את הפגיעות הגבוהה של המרווח השלישי. לרוב, מדובר בשילוב של שתיהן:

א. תיאוריית ההתעבות האנטומית (The Communicating Branch Theory)

זוהי הסיבה האנטומית הפופולרית ביותר.

• ההסבר: כף הרגל מעוצבבת על ידי שני עצבים פלנטריים עיקריים: ה-Medial Plantar Nerve (הפנימי) וה-Lateral Plantar Nerve (החיצוני).
• במרווח השלישי, לעיתים קרובות מתרחש מפגש ייחודי: סעיף מהעצב המדיאלי מתחבר עם סעיף מהעצב הלטרלי. החיבור הזה נקרא Communicating Branch.
• התוצאה: בשל איחוד שני העצבים הללו, העצב שעובר במרווח השלישי הוא עבה יותר (בעל קוטר גדול יותר) מאשר העצבים במרווחים האחרים. כיוון שהעצב עבה יותר, הוא תופס יותר נפח בחלל הצר, ולכן קל יותר "למעוך" אותו.

ב. תיאוריית כוחות הגזירה (The Mechanical Shearing Force)

זוהי הסיבה הביומכנית הקשורה לתנועת העצמות.

• ההסבר: כף הרגל שלנו בנויה כך שחלק מהעצמות מקובעות וחלקן ניידות.
  • עצם המסרק ה-3 מקובעת יחסית (מחוברת לעצם ה-Cuneiform היציבה).
  • עצם המסרק ה-4 ניידת הרבה יותר (מחוברת לעצם ה-Cuboid שמאפשרת תנועה).
• התוצאה: בזמן הליכה, העצם הרביעית זזה מעלה ומטה הרבה יותר מהשלישית. תנועה לא מסונכרנת זו יוצרת כוח גזירה (Shearing Force) מתמיד. העצב שנמצא ביניהן נשחק כמו חבל שנמתח ומשתפשף בין שני משטחים שזזים בכיוונים מנוגדים.

2. סטטיסטיקה: חלוקה לפי מרווחים

הספרות הרפואית עקבית מאוד לגבי המיקום, כאשר המרווח השלישי הוא הדומיננטי באופן מובהק.

התפלגות המיקומים (על פי מטה-אנליזות):

1. המרווח ה-3 (בין אצבע 3 ל-4): השכיח ביותר. מהווה כ-65% עד 80% מכלל המקרים.
2. המרווח ה-2 (בין אצבע 2 ל-3): המקום השני בשכיחותו. מהווה כ-20% עד 30% מהמקרים.
3. המרווח ה-4 והמרווח ה-1: נדירים מאוד. מהווים יחד פחות מ-1-3%. הופעה של נוירומה במרווחים אלו מחייבת בדיקה מעמיקה לשלילת בעיות אחרות (כמו ציסטה או גידול אחר), שכן זהו מיקום לא אופייני.

נוירומות כפולות (Bilateral / Multiple)

• בשתי הרגליים (Bilateral): כ-15% מהמטופלים יסבלו מהתופעה בשתי הרגליים בו זמנית.
• באותה רגל (Multiple): הימצאות של שתי נוירומות באותה כף רגל (למשל, גם במרווח 2 וגם ב-3) היא נדירה יחסית, ומתרחשת בפחות מ-3% מהמקרים.

3. מחקר תומך: אנטומיה וסטטיסטיקה

להלן מחקר קלאסי שבדק את הקשר בין המבנה האנטומי למיקום הנוירומה:

• שם המחקר: Anatomical variations of the common digital nerve and their significance in Morton's neuroma
• מקום פרסום: Foot & Ankle International (Levitsky et al., 1993)
• אוכלוסייה ומדידה: מחקר גופות (Cadaver study) שכלל דיסקציה (נתיחה) של 76 כפות רגליים כדי למפות את מבנה העצבים המדויק.
• תוצאות:
  • החוקרים מצאו את ה-Communicating Branch (החיבור שמעבה את העצב) במרווח השלישי ב-68% מהדגימות.
  • לעומת זאת, במרווח השני לא נמצא חיבור כזה.
  • ממצא זה תואם כמעט במדויק את הסטטיסטיקה הקלינית של הופעת הנוירומה (שהיא שכיחה ביותר במרווח ה-3).
• דיון: המחקר סיפק את ההוכחה האנטומית החזקה ביותר לכך שהמבנה הייחודי של העצבים במרווח ה-3 הוא גורם הסיכון העיקרי, וזו לא רק בעיה של נעליים אלא "פרצה" אנטומית מולדת.

2. תהליך ההצטלקות: אפקט "בצל הגינה"

הפגיעה אינה מתרחשת בבת אחת, אלא בשלבים ביולוגיים ברורים:

1. שלב הגירוי (Irritation): הלחץ המכני גורם לפגיעה במיקרו-כלי הדם המזינים את העצב (Vasa nervorum). נוצרת איסכמיה מקומית (חוסר חמצן).
2. שלב הבצקת (Edema): כתגובה לחוסר החמצן ולחיכוך, העצב מתנפח וצובר נוזלים. בשלב זה הנזק עדיין הפיך.
3. שלב הפיברוזיס (Fibrosis): הגוף מנסה "להגן" על העצב הפגוע על ידי עיבוי המעטפת שלו. תאים פיברובלסטים (יוצרי צלקת) משקיעים קולגן סביב סיבי העצב (Perineural fibrosis).
4. שלב הניוון (Degeneration): שכבות הצלקת מצטברות זו על גבי זו כמו שכבות של בצל (Onion bulb formation). העצב הופך מסיב דק וגמיש לגוש עבה, קשה ונוקשה. ככל שהוא עבה יותר, הוא תופס יותר מקום, ולכן נמחץ עוד יותר חזק – מעגל קסמים הרסני.

ציר הזמן: כמה זמן לוקח לזה להתפתח?

התהליך הוא כרוני ומתפתח לאורך זמן, המשתנה בהתאם לאינטנסיביות הפעילות וסוג ההנעלה.

1. השלב האקוטי (שבועות עד חודשים ראשונים):
   • מצב העצב: דלקת קלה ובצקת. אין עדיין עיבוי קבוע.
   • תחושה: כאב מופיע רק אחרי מאמץ רב או הליכה ממושכת בנעליים ספציפיות. מנוחה מעלימה את הכאב לחלוטין.
   • טיפול: בשלב זה הבעיה הפיכה לחלוטין אם מחליפים נעליים.
2. השלב הסאב-אקוטי (3 חודשים עד שנה):
   • מצב העצב: התחלה של הצטלקות. העצב מתעבה מעט.
   • תחושה: הכאב מופיע בתדירות גבוהה יותר, גם במאמצים קלים יותר. ייתכנו ימים שלמים של רגישות. לוקח לכאב זמן רב יותר לחלוף לאחר חליצת נעל.
3. השלב הכרוני (שנה ומעלה):
   • מצב העצב: נוירומה בשלה (Mature Neuroma). גוש צלקתי קבוע, לעיתים בקוטר של 5-10 מ"מ.
   • תחושה: הכאב עשוי להיות נוכח גם בהליכה יחפה או במנוחה. שינוי נעליים בשלב זה יקל על הכאב אך לא יעלים את ה"גוש" שכבר נוצר. זהו השלב שבו לרוב נדרשת התערבות פולשנית (זריקה או ניתוח).

סימפטומים: מה מרגיש המטופל?

הסימפטומים של מורטון נוירומה הם סנסוריים (תחושתיים) בלבד, כיוון שהעצב הנפגע הוא עצב תחושתי. אין פגיעה ביכולת להזיז את האצבעות.

1. התלונה הקלאסית: "אבן בנעל"

המטופל מתאר תחושה כאילו נכנסה אבן חצץ קטנה לנעל, או כאילו הגרב התקפלה מתחת לכרית כף הרגל, אך כשהוא חולץ את הנעל ומנער אותה – אין שם כלום.

2. אופי הכאב

• סוג: שורף, דוקר, או דמוי זרם חשמלי (Electric Shock).
• הקרנה: הכאב מתחיל בכרית כף הרגל ו"יורה" (Radiates) החוצה אל שתי האצבעות הסמוכות (לרוב אצבעות 3 ו-4).
• התקפיות: הכאב לרוב אינו רציף אלא מגיע ב"גלים" של דקירות חדות בזמן דריכה מסוימת.

3. סימנים נוירולוגיים (Paresthesia)

• תחושת עקצוץ או נמלול בקצות האצבעות הרלוונטיות.
• במקרים מתקדמים וכרוניים – חוסר תחושה (הירדמות) של האזור הפנימי בין האצבעות.

4. סימן ההקלה (Relief Sign)

זהו סימן מובהק לאבחנה: המטופל מדווח על דחף עז לחלוץ את הנעל ולעסות את כף הרגל כדי להרגיע את הכאב. פעולה זו משחררת רגעית את הלחץ של עצמות המסרק על העצב ומאפשרת זרימת דם מחודשת.

מחקר תומך: האופי ההיסטולוגי של הנגע

• שם המחקר: Morton's neuroma: the clinical versus the histopathological diagnosis
• מקום פרסום: Foot & Ankle International (Shereff et al.)
• אוכלוסייה: ניתוח היסטולוגי של 83 דגימות שנלקחו ממטופלים שעברו כריתה של הנוירומה.
• מדידה/שיטה: החוקרים בחנו את הרקמות תחת מיקרוסקופ אלקטרוני כדי להבין את השינויים המבניים ברקמה העצבית וכלי הדם סביבה.
• תוצאות: המחקר הראה כי לא מדובר בשגשוג של תאי עצב (כמו בגידול), אלא בתהליך ניווני הכולל פיברוזיס סביב-עצבי (Perineural fibrosis), התעבות של דפנות כלי הדם (Endarteritis) וניוון של סיבי העצב עצמם.
• דיון: ממצאים אלו שינו את ההבנה הרפואית: הטיפול צריך להתמקד בהפחתת הלחץ המכני שגורם להצטלקות, ולא בטיפול ב"גידול" תאי.

2. אפידמיולוגיה: מי נמצא בסיכון?

התופעה אינה מתפלגת שווה באוכלוסייה. ישנם גורמי סיכון מובהקים הקשורים למגדר, גיל והנעלה.

נתונים דמוגרפיים

• מין: נשים סובלות מהתופעה בשיעור גבוה משמעותית לגברים (יחס של כ-8:1 עד 10:1).
• גיל: השכיחות הגבוהה ביותר היא בעשור החמישי והשישי לחיים (גילאי 40-60).
• משקל: השמנת יתר מגבירה את הלחץ על כריות כף הרגל.
• מיקום: המיקום השכיח ביותר הוא המרווח השלישי (בין אצבע 3 ל-4), ואחריו המרווח השני.

מחקר תומך: הקשר בין מגדר ונעליים

• שם המחקר: Interdigital Neuroma: Clinical Examination and Epidemiologic Survey
• מקום פרסום: The Journal of Foot and Ankle Surgery (Wu, K.K., 1996)
• אוכלוסייה: סקירה רטרוספקטיבית של כ-3,000 מטופלים שאובחנו עם מורטון נוירומה.
• מדידה: איסוף נתונים דמוגרפיים, סוג הנעלה מועדף והיסטוריה רפואית.
• תוצאות:
  • 86% מהמקרים היו נשים.
  • הגיל הממוצע היה 50.
  • נמצא מתאם ישיר וחזק לשימוש בנעליים צרות ("High-fashion footwear").
• דיון: המחקר ביסס את ההנחה כי נעליים בעלות תיבת אצבעות צרה ועקבים גבוהים גורמים לדחיסה של עצמות המסרק (Metatarsals) אחת כלפי השנייה, ובכך "צובטות" את העצב. זה מסביר מדוע התופעה נדירה בתרבויות שאינן נועלות נעליים.

3. אבחון

האבחון הוא קליני בעיקרו, אך נעזר בדימות לאישוש.

• בדיקה קלינית: הרופא יבצע מבחן "Mulder's Sign" – לחיצה של כף הרגל משני צדדיה תוך כדי הפעלת לחץ באזור הכואב. אם נשמע "קליק" או מורגש כאב חד המשחזר את התלונה, הבדיקה חיובית.
• דימות: אולטרסאונד (US) ו-MRI הם הכלים המרכזיים.

מחקר תומך: דיוק אבחנתי (US מול MRI)

• שם המחקר: Ultrasound versus Magnetic Resonance Imaging for Morton Neuroma: Systematic Review and Meta-Analysis
• מקום פרסום: European Radiology (Bignotti et al., 2015)
• אוכלוסייה: מטה-אנליזה (סקירת על) שכללה 14 מחקרים עם מאות נבדקים.
• מדידה: השוואת הרגישות (Sensitivity) והסגוליות (Specificity) של אולטרסאונד לעומת MRI בזיהוי נוירומה, כאשר ה"זהב הסטנדרטי" היה אימות בניתוח.
• תוצאות:
  • אולטרסאונד: רגישות 90%, סגוליות 88%.
  • MRI: רגישות 93%, סגוליות 68%.
• דיון: המחקר הראה כי אולטרסאונד הוא כלי מצוין, זול וזמין לאבחון מורטון נוירומה, ולעיתים אף עדיף על MRI בזכות היכולת לבצע בדיקה דינמית (תוך כדי לחיצה על הרגל), מה שאי אפשר לעשות ב-MRI סטטי.

4. מניעה: כיצד להימנע מהתופעה?

המניעה מתמקדת בביטול הגורמים המכניים היוצרים לחץ. ההמלצה היא להימנע מנעליים עם עקב הגבוה מ-5 ס"מ ומנעלי "שפיץ".

מחקר תומך: ביומכניקה של לחץ בכף הרגל

• שם המחקר: The effect of heel height on peak plantar pressure
• מקום פרסום: Foot & Ankle International (Snow et al.)
• אוכלוסייה: קבוצת נשים בריאות שהלכו עם נעליים בגבהי עקב שונים.
• מדידה: שימוש בחיישני לחץ בתוך הנעל למדידת העומס על קדמת כף הרגל (Forefoot) בהשוואה לעקב ולמרכז הרגל.
• תוצאות:
  • עלייה בגובה העקב הגדילה בצורה אקספוננציאלית את הלחץ על ראשי עצמות המסרק (האזור בו נמצאת הנוירומה).
  • הליכה בנעליים צרות הוסיפה וקטור של דחיסה צידית.
• דיון: המחקר מוכיח כי הפחתת גובה העקב והרחבת הנעל הם הכלים היעילים ביותר למניעת היווצרות הלחץ הראשוני על העצב.

5. דרכי טיפול: גישה מדורגת ומבוססת ראיות

הגישה הטיפולית במורטון נוירומה היא כמעט תמיד מדורגת ("Step-wise approach"). ההתקדמות לשלב הבא מתבצעת רק במידה והטיפול בשלב הקודם לא סיפק הקלה מספקת לאחר פרק זמן סביר (לרוב מספר שבועות או חודשים).

המטרה בכל שלבי הטיפול היא אחת: להפסיק את הגירוי המכני על העצב ולהפחית את הדלקת שנוצרה סביבו.

שלב 1: טיפול שמרני (Conservative Management) – שינוי ביומכני

זהו קו ההגנה הראשון והחשוב ביותר. לפני שפונים לזריקות או ניתוחים, חייבים לנטרל את הגורם שיצר את הבעיה. מטרת שלב זה היא להוריד עומס מכריות כף הרגל ולרווח את המקום הצר שבין עצמות המסרק, כדי שהעצב לא "ייצבט".

הטיפול כולל:

1. שינוי הנעלה קריטי: מעבר לנעליים בעלות בית אצבעות רחב (Wide toe box) המאפשר לאצבעות להיפרס בחופשיות, והימנעות מוחלטת מנעלי עקב (מעל 2-3 ס"מ).
2. מדרסים ורפידות (Metatarsal Pads/Domes): השימוש במדרס עם "כיפה" או "כרית" מטטרסלית הוא המפתח. רפידה זו ממוקמת ממש מאחורי ראשי עצמות המסרק (ולא מתחתיהן). המטרה היא להרים את קשת הרוחב של כף הרגל, ובכך להרחיק את עצמות המסרק זו מזו ולהפחית את הלחץ הישיר על העצב הכלוא ביניהן.

מחקר תומך: יעילות מדרסים בהפחתת כאב

• שם המחקר: The Effect of Custom-Molded Foot Orthoses on Plantar Pressures in Patients with Morton's Neuroma
• מקום פרסום: Journal of the American Podiatric Medical Association (Bennett et al.)
• אוכלוסייה: מטופלים שאובחנו קלינית עם מורטון נוירומה סימפטומטית.
• מדידה/שיטה: המחקר השתמש במערכות למדידת לחץ בתוך הנעל (In-shoe pressure measurement systems) כדי להשוות את הלחצים המופעלים על אזור הנוירומה בשני מצבים: הליכה עם נעל רגילה לעומת הליכה עם נעל המכילה מדרס בהתאמה אישית הכולל תמיכה מטטרסלית.
• תוצאות: נמדדה הפחתה משמעותית סטטיסטית בשיא הלחץ (Peak Pressure) באזור הכואב בעת השימוש במדרסים המותאמים. המטופלים דיווחו על ירידה מקבילה ברמת הכאב הסובייקטיבית.
• דיון: המחקר מוכיח כי הטיפול השמרני אינו רק "המלצה כללית", אלא כלי ביומכני מדיד שמשנה את חלוקת העומסים בכף הרגל. הפחתת הלחץ המכני היא תנאי הכרחי להחלמת הרקמה, ובלעדיה טיפולים מתקדמים יותר עלולים להיכשל.

שלב 2: טיפול זעיר-פולשני – הזרקות (Injection Therapy)

אם שינוי הנעלה ומדרסים לא הועילו מספיק, השלב הבא הוא ניסיון להפחית את הדלקת החריפה סביב העצב באמצעות הזרקה ישירה למקום.

הטיפול המרכזי: זריקת קורטיקוסטרואידים (Steroid Injection) הקורטיזון הוא נוגד דלקת חזק מאוד. הוא אינו "מרפא" את העיבוי העצבי עצמו, אך הוא מפחית דרמטית את הבצקת והנוזלים הדלקתיים שהצטברו סביב העצב הלוחץ. הקטנת הנפח הזה משחררת לחץ ומאפשרת לרקמה להירגע.

הערה: כיום נהוג לבצע את ההזרקות תחת הנחיית אולטרסאונד (US-guided injection) כדי להבטיח שהחומר מגיע בדיוק למרווח שבין העצמות ולא לרקמות שומן סמוכות, מה שמשפר את יעילות הזריקה ומפחית סיכונים.

מחקר תומך: יעילות זריקות סטרואידים (מחקר RCT)

• שם המחקר: Corticosteroid injection for the treatment of Morton's neuroma: A prospective, randomized, double-blind, placebo-controlled trial
• מקום פרסום: The Journal of Bone and Joint Surgery (JBJS) (Thomson et al., 2013)
• אוכלוסייה ושיטה: זהו אחד המחקרים האיכותיים ביותר שבוצעו בתחום (Randomized Controlled Trial – RCT). הוא כלל 131 מטופלים עם אבחנה מוכחת באולטרסאונד של מורטון נוירומה. המטופלים חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה זריקת סטרואיד (מתילפרדניזולון) והשנייה זריקת דמה (פלסבו – מי מלח), מבלי שהמטופל או הרופא הבודק ידעו מה הוזרק.
• תוצאות:
  • טווח קצר (3 חודשים): קבוצת הסטרואידים הראתה שיפור דרמטי ומשמעותי סטטיסטית בכאב ובתפקוד לעומת קבוצת הפלסבו.
  • טווח ארוך (12 חודשים): ההבדל בין הקבוצות הצטמצם. חלק מהמטופלים שקיבלו סטרואידים חזרו לחוות כאב, בעוד שאחרים נותרו א-סימפטומטיים.
• דיון: המחקר מוכיח כי זריקות סטרואידים הן כלי יעיל מאוד לטיפול בטווח הקצר והבינוני ("לשבור את מעגל הכאב"). עבור חלק מהמטופלים זוהי פתרון מלא, אך עבור אחרים זוהי הקלה זמנית בלבד, והיא מדגישה את הצורך בשילוב הזרקה עם טיפול שמרני (שלב 1) למניעת חזרת הבעיה.

שלב 3: התערבות כירורגית (Surgical Intervention)

ניתוח נשקל רק כמוצא אחרון, כאשר הכאב הוא כרוני, מגביל משמעותית את איכות החיים, וכל הטיפולים השמרניים והזריקות נכשלו במשך תקופה של לפחות 6-12 חודשים.

הניתוח המקובל: כריתת העצב (Neurectomy) בניתוח זה, המנתח מסיר את הקטע המעובה והפגוע של העצב. קיימות שתי גישות ניתוחיות עיקריות:

1. גישה גבית (Dorsal Approach): החתך נעשה בגב כף הרגל (למעלה). יתרונותיה: החלמה קלה יותר והימנעות מצלקת באזור הדריכה. חסרונה: גישה פחות ישירה לעצב העמוק.
2. גישה כפית (Plantar Approach): החתך נעשה בסוליית כף הרגל. יתרונותיה: ראות מצוינת של הנוירומה. חסרונה: החלמה כואבת יותר וסיכון לצלקת רגישה באזור שדורכים עליו. רוב המנתחים כיום מעדיפים את הגישה הגבית.

תוצאה ודאית של הניתוח: מכיוון שכורתים עצב תחושתי, התוצאה הבלתי נמנעת היא אובדן תחושה קבוע (Numbness) באזורים שהעצב עצבב – לרוב החצי הפנימי של שתי האצבעות הסמוכות. רוב המטופלים מעדיפים חוסר תחושה על פני הכאב החריף שהיה קודם.

מחקר תומך: תוצאות ארוכות טווח של ניתוח כריתה

דיון: המחקר מאשש כי ניתוח הוא פתרון דפיניטיבי ויעיל מאוד לרוב הסובלים ממורטון נוירומה כרונית. עם זאת, הוא מדגיש את הצורך בתיאום ציפיות לגבי אובדן התחושה, ומצביע על כך שישנו אחוז קטן של סיבוכים, שעלולים במקרים נדירים לדרוש ניתוח חוזר.

שם המחקר: Long-term results of Neurectomy for Morton's Neuroma: An average 6-year follow-up

מקום פרסום: Foot & Ankle International (Coughlin et al., 2001)

אוכלוסייה: 71 מטופלים (סה"כ 82 כפות רגליים) שעברו ניתוח לכריתת מורטון נוירומה בגישה גבית. זהו מחקר חשוב בשל משך המעקב הארוך – בממוצע כ-6 שנים לאחר הניתוח.

מדידה: הערכת שביעות רצון המטופלים, רמת הכאב הנוכחית, יכולת לחזור לנעול נעליים רגילות/אופנתיות, ובדיקה גופנית לזיהוי סיבוכים.

תוצאות:

הצלחה כוללת: 85% מהמטופלים דירגו את התוצאה כ"מצוינת" (ללא כאב כלל, חזרה לפעילות מלאה) או "טובה" (כאב מינימלי, שיפור ניכר).

כישלונות: כ-15% דיווחו על תוצאה בינונית או גרועה. הסיבה העיקרית לכישלון הייתה היווצרות "נוירומה של הגדם" (Stump Neuroma) – מצב בו קצה העצב החתוך מנסה לצמוח מחדש ויוצר גוש עצבי רגיש וכואב חדש.

תחושה: כל המטופלים חוו אובדן תחושה באצבעות, אך רובם המוחלט (מעל 90%) ציינו שזה לא מפריע להם בתפקוד היומיומי.