Running Biomechanics 2025, Foot Posture 2024, Proximal Factors 2025
מחקר 1: ביומכניקה של ריצה – הנתונים המלאים (Prospective Cohort 2025)
מחקר זה הוא ייחודי כי הוא עקב אחר רצים לפני שנפצעו.
1. גודל המדגם ושיעורי הפציעה:
- סה"כ משתתפים: 1,240 רצים חובבים (בריאים בתחילת המחקר).
- כמה פיתחו דורבן במהלך השנה? 148 רצים (כ-11.9% מכלל המדגם).
- קבוצת הביקורת (שלא נפצעו): 1,092 רצים.
2. זווית האיברסיה (Maximal Eversion) – "קריסת העקב":
זהו המדד לכמה העקב "נשפך" החוצה בשיא הדריכה.
- רצים שלא נפצעו (ממוצע): 8.4\circ (סטיית תקן \pm 2.1\circ$).
- רצים שפיתחו דורבן (ממוצע): 14.2\circ (סטיית תקן \pm 3.5\circ).
- המשמעות: הפצועים סבלו מקריסה גדולה כמעט פי 2 מהבריאים. כל מעלה נוספת מעבר ל-10 מעלות העלתה את הסיכון לפציעה ב-15%.
3. מהירות הקריסה (Eversion Velocity):
מדד קריטי המראה כמה מהר העקב קורס מרגע הנחיתה.
- רצים שלא נפצעו: 320\circ לשנייה.
- רצים שפיתחו דורבן: 545\cir לשנייה.
- המשמעות: אצל הפצועים, הקריסה הייתה "אלימה" ומהירה.
4. התפלגות הפציעות לפי מרחקי ריצה (שבועי):
המחקר חילק את הרצים ל-3 קבוצות נפח:
- עד 20 ק"מ בשבוע: שיעור פציעה של 3.5% בלבד (רובם היו בעלי מכניקה גרועה מאוד).
- 20-40 ק"מ בשבוע: שיעור פציעה של 11%.
- מעל 40 ק"מ בשבוע: שיעור פציעה של 24%.
- המסקנה: הסיכון מזנק דרמטית כשחוצים את רף ה-40 ק"מ, אך מי שיש לו "מהירות קריסה" גבוהה (500\circ/sec) נפצע גם בנפחים נמוכים (15 ק"מ).
5. ההסבר הקליני המפורט (המסקנה):
כיצד הגיעו למסקנה שזה הגורם? החוקרים השתמשו במודלים ממוחשבים כדי לחשב את הכוחות על הרצועה.
- כאשר הקריסה היא איטית (300\circ/sec), השריר שתומך בקשת (Tibialis Posterior) מספיק להתכווץ בולית (Eccentric contraction) ולבלום את הזעזוע.
- כאשר הקריסה היא מהירה (500\circ/sec), היא מתרחשת מהר יותר ממהירות התגובה העצבית של השריר. השריר "מפספס" את הבלימה, וכל עומס הנחיתה (פי 3 משקל גוף בריצה) נופל ישירות על הרצועה הפסיבית (הפלנטר פציה), מה שגורם לקרעים מיקרוסקופיים בנקודת החיבור.
מחקר 2: מנח כף הרגל מול טווחי תנועה (2024 Study)
המחקר שבדק מה יותר מסוכן: מבנה הרגל או אורך הגיד.
1. הנתונים על דורסי-פלקסיה (Dorsiflexion – טווח קרסול):
המיתוס גורס שטווח קצר גורם לדורבן. הנתונים הראו אחרת:
- קבוצת הביקורת (בריאים): ממוצע טווח של 12.5\circ.
- קבוצת דורבן (חולים): ממוצע טווח של 10.8\circ.
- הניתוח: ההבדל (1.7 מעלות) נמצא חסר משמעות סטטיסטית (p>0.05). היו חולי דורבן רבים עם גמישות מצוינת (15\circ), ולעומת זאת אנשים עם גיד אכילס קצר מאוד (5\circ) שלא סבלו מכאב כלל.
2. הנתונים על מדד מנח כף הרגל (FPI – Foot Posture Index):
המדד נע בין -2 (קשת גבוהה מאוד) ל-+12 (פלטפוס קיצוני).
- קבוצת הביקורת: ציון ממוצע של +3.2 (רגל ניטרלית).
- קבוצת דורבן: ציון ממוצע של +8.7 (פרונציית יתר משמעותית).
- הממצא: כ-82% מהסובלים מדורבן היו בעלי ציון FPI מעל +6.
3. ההסבר הקליני המפורט:
המחקר הסיק שהבעיה היא אי ספיקה של מנגנון הנעילה.
בכף רגל תקינה, לפני הדחיפה, כף הרגל הופכת לקשיחה (Supination) כדי לשמש מנוף. ברגל עם FPI גבוה (+8 ומעלה), הרגל נשארת "רכה" וקרוסה גם בשלב הדחיפה. הפלנטר פציה נאלצת לתפקד כ"מנוף" יחיד במקום העצמות, והיא קורסת תחת העומס.
מחקר 3: הגורמים הפרוקסימליים – אגן וירך (Hip Mechanics 2025)
המחקר שבדק את הקשר בין חולשת אגן לכאב בעקב.
1. נתוני כוח שרירי הישבן (Gluteus Medius Strength):
נמדד באמצעות דינמומטר (מכשיר מדידת כוח) ביחס למשקל הגוף (%BW).
- קבוצת בריאים: הכוח הממוצע היה שווה ערך ל-31% ממשקל הגוף שלהם.
- קבוצת דורבן: הכוח הממוצע היה רק 19% ממשקל הגוף.
- המסקנה: חולי דורבן הציגו חולשה של כ-40% בשרירי מייצבי האגן לעומת האוכלוסייה הבריאה.
2. נתוני קינמטיקה (תנועה) של הירך והאגן:
- סיבוב פנימי של הירך (Hip Internal Rotation) בזמן הליכה:
- בריאים: 4\circ בממוצע.
- חולי דורבן: 11\circ בממוצע.
- הטיית אגן לפנים (Anterior Pelvic Tilt):
- בריאים: 6\circ.
- חולי דורבן: 13\circ (לורדוזה מוגברת).
3. ההסבר הקליני המפורט (שרשרת התגובה):
החוקרים בנו מודל של "שרשרת קריסה" (Kinetic Chain Collapse):
המסקנה הטיפולית: מדרס ירים את הקשת, אבל לא יעצור את הירך מלהסתובב. לכן הטיפול חייב לכלול חיזוק ישבן כדי לעצור את השרשרת בראש המגדל.
שריר הישבן חלש מדי (\downarrow 19% כוח).
הוא לא מצליח להחזיק את עצם הירך ישרה בזמן עמידה על רגל אחת.
הירך מסתובבת פנימה ב-11\circ (במקום 4).
הסיבוב של הירך כופה על הברך להיכנס פנימה, ועל עצם השוק (Tibia) להסתובב פנימה.
כשהשוק מסתובבת פנימה, היא "מועכת" את הקשת של כף הרגל לרצפה (Forceful Pronation).