Prevalence, characteristics, and associated risk factors of plantar heel pain: The NHANES Study
- סוג המחקר: מחקר חתך (Cross-Sectional Study) רב-מרכזי.
- גודל המדגם: ניתוח נתונים של כ-5,000 משתתפים המייצגים את האוכלוסייה הכללית הבוגרת בארה"ב (לא רק ספורטאים או פונים למרפאות).
- תאריך רלוונטיות: הממצאים פורסמו ונותחו בכתבי עת שונים (כמו BMC Musculoskeletal Disorders) לקראת סוף 2024, ומעצבים את ההבנה הקלינית ל-2025.
מטרת המחקר
בעוד שמחקרים קודמים התמקדו במכניקה (פלטפוס, קיצור גיד אכילס), מחקר זה ביקש לבדוק קו-מורבידיות (תחלואה נלווית). כלומר, האם אנשים עם מחלות רקע סיסטמיות (מערכתיות) סובלים יותר מדורבן, והאם הדורבן הוא סימפטום לבעיה רחבה יותר.
ממצאים קליניים מפורטים (Risk Factors & Associations)
המחקר חילק את גורמי הסיכון לשלוש קטגוריות עיקריות:
1. גורמים מטבוליים וקרדיו-וסקולריים (החידוש המרכזי)
המחקר מצא מובהקות סטטיסטית חזקה (p<0.05) הקושרת בין דורבן למצבים הבאים:
- יתר לחץ דם (Hypertension):
- הממצא: אנשים עם יתר לחץ דם היו בסיכון גבוה ב-54% לפתח דורבן.
- ההסבר הפיזיולוגי: יתר לחץ דם פוגע במיקרו-סירקולציה (זרימת הדם בנימים הקטנים). רצועת הפלנטר פציה (Plantar Fascia) היא רקמה עם אספקת דם דלה מלכתחילה. פגיעה נוספת בכלי הדם מונעת ריפוי של מיקרו-קרעים יומיומיים, מה שמוביל לניוון כרוני.
- אבנים בכליות (Kidney Stones):
- הממצא: נמצא מתאם חיובי בין היסטוריה של אבנים בכליות לכאבי עקב.
- ההסבר המשוער: החוקרים מציעים שמדובר בשיבוש מטבולי במאזן המינרלים בגוף (כמו הצטברות חומצת שתן או משקעי סידן), שמשפיע גם על הכליות וגם על גידים ורצועות (בדומה למנגנון של גאוט, אך ברמה תת-קלינית).
- השמנת יתר (Obesity):
- הממצא: הקשר החזק ביותר נותר ה-BMI. כל עלייה של 5 יחידות ב-BMI העלתה משמעותית את הסיכון.
- ההיבט המטבולי: מעבר לעומס המכני (משקל על הרגל), רקמת שומן עודפת מפרישה ציטוקינים פרו-דלקתיים (Pro-inflammatory cytokines) שמייצרים בגוף מצב דלקתי כרוני נמוך, המקשה על הגיד להחלים.
2. גורמים הקשורים למבנה העצם
- אוסטאופורוזיס (Osteoporosis) בנשים:
- הממצא: נשים עם צפיפות עצם נמוכה סבלו יותר מדורבן.
- המנגנון הביו-מכני: הפלנטר פציה מחוברת לעצם העקב (Calcaneus). כאשר איכות העצם ירודה, נקודת העיגון של הגיד נחלשת (Enthesopathy). העומס המכני על חיבור חלש גורם לכאב ולתגובה דלקתית/ניוונית מקומית.
3. גורמים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים
- גיל: שיא השכיחות נצפה בגילאי 40-60. זוהי התקופה בה הרקמה מאבדת גמישות (ירידה בקולגן אלסטי) אך רמת הפעילות עדיין גבוהה יחסית.
- השכלה והכנסה: באופן מפתיע, רמות השכלה נמוכות יותר נמצאו במתאם עם שכיחות גבוהה יותר של דורבן. ההסבר הרפואי קושר זאת לאופי העבודה (עבודה פיזית בעמידה ממושכת על משטחים קשים) ולגישה פחותה לנעליים איכותיות או טיפול רפואי מונע.
דיון ומשמעויות קליניות (Clinical Implications)
המחקר מסכם במסר חדש לרופאים המטפלים:
- הדורבן כ"סמן ביולוגי" (Biomarker): הופעה של דורבן אצל אדם שאינו ספורטאי ושלא שינה את הרגלי הפעילות שלו לאחרונה, צריכה להחשיד לבעיה מטבולית. יש לשקול בדיקת לחץ דם, פרופיל שומנים ותפקודי כליה.
- הטיפול באוסטאופורוזיס: בנשים מבוגרות עם דורבן עקשני שלא חולף, יש לשקול בדיקת צפיפות עצם. טיפול תרופתי לחיזוק העצם עשוי לסייע בעקיפין להחלמת הדורבן.
- ניהול כוללני: הטיפול המקומי (מדרסים/גלי הלם) הוא רק חצי מהפתרון. הטיפול השורשי חייב לכלול ירידה במשקל (להפחתת הדלקת המערכתית) ואיזון לחץ דם כדי לשפר את זרימת הדם לרקמה הפגועה.
סיכום רפואי קצר
המחקר משנת 2024 מגדיר מחדש את הדורבן (Plantar Fasciopathy) כביטוי מקומי של פתולוגיה סיסטמית בחלק גדול מהמקרים. המשוואה החדשה היא:
Mechanical\ Load + Metabolic\ Dysfunction = Plantar\ Fasciitis
כלומר: עומס מכני לבדו לא תמיד יגרום לדורבן, אך בשילוב עם תפקוד מטבולי לקוי (זרימת דם ירודה, דלקתיות כרונית, עצם חלשה), הסיכון עולה דרמטית.