שם המאמר: Platelet-Rich Plasma Versus
Corticosteroids for Plantar Fasciitis: A Systematic Review and Meta-Analysis
מקור הפרסום: The American Journal of Sports Medicine (אחד מכתבי העת היוקרתיים ביותר בעולם לרפואת ספורט).
שנת פרסום: 2023.
סוג המחקר: מטה-אנליזה (Meta-Analysis). זהו הדרג הגבוה ביותר של מחקר רפואי, שכן הוא לא בודק קבוצה אחת קטנה, אלא אוסף ומנתח סטטיסטית נתונים מתוך עשרות מחקרים קליניים מבוקרים (RCTs) כדי להגיע למסקנה רחבה ומדויקת.
הרקע: שני ה"מתמודדים" בזירה
כדי להבין את התוצאות, המאמר מפרט קודם כל מה משווים:
- זריקות קורטיקו-סטרואידים (Corticosteroids): הטיפול הסטנדרטי והוותיק ("זריקת קורטיזון"). זהו חומר אנטי-דלקתי חזק מאוד שמטרתו "לכבות את השריפה" ולהעלים כאב במהירות.
- זריקות PRP (פלזמה עשירה בטסיות): טיפול ביולוגי. לוקחים דם מהמטופל, מסובבים אותו בצנטריפוגה כדי לבודד את הטסיות (שמכילות גורמי גדילה), ומזריקים אותן חזרה לדורבן. המטרה: לעודד את הגוף לרפא ולבנות את הרקמה מחדש.
מהלך המחקר והשאלות שנבדקו
החוקרים אספו נתונים ממאות מטופלים שסבלו מדורבן כרוני (Plantar Fasciitis). המדדים שנבדקו היו:
- רמת הכאב (VAS Score): סולם כאב מ-0 עד 10.
- תפקוד (AOFAS Score): היכולת ללכת, לרוץ ולבצע פעולות יומיומיות.
- בטיחות: תופעות לוואי וסיבוכים.
ההשוואה נעשתה בשלוש נקודות זמן קריטיות: טווח קצר (עד חודש), טווח בינוני (3-6 חודשים), וטווח ארוך (שנה ומעלה).
ממצאי המחקר: פירוט לפי ציר זמן
1. הטווח הקצר (4-6 שבועות ראשונים)
- המנצח: סטרואידים.
- הסבר: זריקות הסטרואידים הראו ירידה דרסטית ומהירה יותר בכאב בחודש הראשון. המטופלים הרגישו הקלה כמעט מיידית ("אפקט וואו").
- מסקנת הביניים: אם המטרה היא להעמיד ספורטאי על הרגליים למשחק בשבוע הבא, או להקל על אדם שכואב לו ברמה בלתי נסבלת כרגע – סטרואידים עובדים מהר יותר.
2. הטווח הבינוני (3 עד 6 חודשים)
- המהפך: בנקודת זמן זו, הגרפים מתחילים להצטלב.
- ההשפעה של הסטרואידים מתחילה להתפוגג (הכאב חוזר אצל חלק מהמטופלים).
- לעומת זאת, בקבוצת ה-PRP מתחילים לראות שיפור הדרגתי ועקבי. בשלב זה, היעילות של שני הטיפולים הופכת לזהה סטטיסטית.
3. הטווח הארוך (6 חודשים עד שנה ומעלה)
- המנצח הבלתי מעורער: PRP (פלזמה).
- הנתונים: המחקר הראה באופן מובהק שמטופלים שקיבלו PRP דיווחו על רמות כאב נמוכות יותר ותפקוד גבוה יותר לאורך זמן רב, בהשוואה לאלו שקיבלו סטרואידים (שבמקרים רבים הכאב חזר להם).
- למה זה קורה? המאמר מסביר את המנגנון: הסטרואיד רק "החביא" את הדלקת ולא תיקן את הבעיה. ה-PRP, לעומת זאת, גרם לרגנרציה (התחדשות) של רקמת הקולגן. הגיד הפך לבריא יותר פיזית, ולכן הכאב לא חזר.
השוואת בטיחות וסיבוכים (Safety Profile)
זהו חלק קריטי במחקר, שמטה את הכף לטובת ה-PRP.
סיכונים בסטרואידים: המחקר מצביע על תופעות לוואי בעייתיות בשימוש חוזר בסטרואידים:
- ניוון כרית השומן (Fat Pad Atrophy): הסטרואידים עלולים "לאכול" את השומן הטבעי שמגן על העקב. ברגע שהשומן נעלם, אין דרך להחזיר אותו, והמטופל יסבול מכאב כרוני בעצם העקב.
- קרע של הגיד (Rupture): סטרואידים מחלישים את הרקמה בטווח הארוך, מה שמעלה סיכון לקרע מלא של הפלנטר פציה.
סיכונים ב-PRP:
- המחקר מגדיר את הטיפול כבטוח מאוד. מכיוון שמדובר בדם של המטופל עצמו, אין סכנה לאלרגיה או דחייה.
- תופעת הלוואי העיקרית היא כאב מקומי באזור ההזרקה למשך יום-יומיים (כי הטיפול יוצר דלקת ראשונית יזומה כדי להתחיל ריפוי).
סיכום ומסקנות קליניות ("השורה התחתונה")
המחקר מסכם בהמלצה ברורה לרופאים המטפלים:
מדרג טיפולי: המחברים מציעים להתייחס ל-PRP כאל אופציה שוות ערך או עדיפה על ניתוח, וכזו שמחליפה את הצורך בזריקות סטרואידים חוזרות ונשנות שעלולות להזיק.
שינוי תפיסה: זריקת סטרואידים לא צריכה להיות ברירת המחדל האוטומטית לכל חולה, אלא צריכה להישמר למקרים של כאב אקוטי חריף שדורש פתרון מיידי לטווח קצר.
הפתרון המרפא: עבור דורבן כרוני שלא הגיב למדרסים ופיזיותרפיה, PRP הוא הטיפול המועדף. למרות שהוא יקר יותר ולוקח לו יותר זמן "להתחיל לעבוד" (מספר שבועות), הוא מספק תיקון אמיתי של הרקמה ותוצאות שמחזיקות מעמד לשנה ויותר.