Heel Pain—Plantar Fasciitis: Revision 2014 & 2023 Update
מקור: Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy (JOSPT) תאריך הוצאה: רוויזיה מרכזית ב-2014, עם עדכונים קליניים (Clinical Commentary) לקראת 2023. מחברים מובילים: Martin, R. L., Davenport, T. E., Reischl, S. F., et al.
מהות המסמך והמחקרים עליהם הוא מתבסס
מסמך זה נחשב ל"מגדלור" של הטיפול בדורבן. מטרתו לעשות סדר בכאוס הטיפולי (זריקות, מדרסים, ניתוחים, תרופות) ולקבוע תקן אחיד. המסמך סוקר ספרות מדעית רחבה ומעניק "ציון" לכל טיפול בהתבסס על איכות המחקרים שתומכים בו.
כדי להגיע למסקנותיו, המסמך ניתח והתבסס על מספר מחקרים פורצי דרך (Key Studies). הנה הפירוט של המחקרים המרכזיים שצוטטו במסמך והובילו להמלצותיו:
1. מחקר המדרסים הגדול (Landorf et al., 2006)
- השאלה שנבדקה: האם מדרסים בהתאמה אישית טובים יותר ממדרסים מוכנים או מדרסי דמה?
- מה עשו: לקחו 135 מטופלים וחילקו אותם ל-3 קבוצות: מדרס מותאם אישית (יקר), מדרס מדף פשוט (זול), ומדרס דמה דק וישר.
- הממצאים שעיצבו את ההנחיות: המחקר הראה שבטווח הקצר (3 חודשים) המדרסים (האישיים והפשוטים) הורידו כאב בצורה יעילה יותר ממדרס הדמה. אולם, בטווח של שנה – לא היה הבדל בין אף אחת מהקבוצות.
- המסקנה במסמך: מדרסים הם כלי יעיל להפחתת כאב מיידית, אך אין חובה קלינית להשתמש במדרסים יקרים בהתאמה אישית כקו ראשון; מדרסי מדף איכותיים יעילים באותה מידה להקלה בכאב.
2. מחקר המתיחות הספציפיות (DiGiovanni et al., 2003, 2006)
- השאלה שנבדקה: איזה סוג מתיחה יעיל יותר – מתיחה של גיד האכילס (שרירי השוק) או מתיחה של רצועת הכף רגל עצמה?
- מה עשו: השוו בין קבוצת מטופלים שביצעה מתיחות קיר קלאסיות (דחיפת הקיר עם העקב) לבין קבוצה שישבה ומשכה את הבהונות לאחור עם היד (Plantar Fascia Stretch).
- הממצאים: הקבוצה שביצעה את המתיחה הישירה של הרצועה (משיכת הבהונות) הראתה שיפור משמעותי יותר בהפחתת הכאב ובתפקוד לאחר 8 שבועות.
- המסקנה במסמך: הטיפול חייב לכלול מתיחה ספציפית של הפלנטר פציה, ולא רק מתיחות כלליות לשרירי הרגל.
3. מחקר העומס הגבוה (Rathleff et al., 2014) – תוספת קריטית לעדכונים המאוחרים
- המהפכה: זהו המחקר ששינה את התפיסה מ"מנוחה" ל"עבודה".
- מה עשו: השוו בין מטופלים שביצעו מתיחות בלבד לבין מטופלים שביצעו תרגילי חיזוק עם משקל (הרמת עקבים על מדרגה עם מגבת מתחת לבהונות, תוך הוספת משקל בתיק גב בהדרגה).
- הממצאים: הקבוצה שעבדה עם משקל גבוה (High Load) דיווחה על תוצאות טובות יותר לאחר 3 חודשים בהשוואה לקבוצת המתיחות בלבד.
- המסקנה במסמך: דורבן הוא לרוב בעיה ניוונית ולא דלקתית בלבד, ולכן צריך "לחנך" את הגיד לעמוד בעומס מחדש על ידי חיזוק, ולא רק להאריך אותו.
התוכן המפורט: מהלך הטיפול המומלץ (הנרטיב של המאמר)
המאמר מתאר את מהלך המחלה והטיפול כסיפור שמתחיל באבחון ומסתיים בשיקום אקטיבי. הוא שולל את הצורך בבדיקות הדמיה יקרות ומגדיר את הבעיה כקלינית בעיקרה.
שלב האבחון וגורמי הסיכון המחברים מדגישים כי הכאב נובע לרוב משילוב של עומס יתר ומבנה ביו-מכני. הם מציינים כי מטופלים בעלי קשת גבוהה (Pes Cavus) או שטוחה (Pes Planus) נמצאים בסיכון דומה, אך גורם הסיכון החזק ביותר הוא דווקא הגבלה בטווח התנועה של הקרסול (חוסר יכולת להרים את כף הרגל למעלה – Dorsiflexion) ומדד גוף (BMI) גבוה באנשים שאינם ספורטאים.
אסטרטגיית הטיפול המשולב הליבה של המסמך קובעת שאין להסתמך על טיפול בודד. הגישה היעילה ביותר היא שילוב של טיפול ידני, מתיחות ומדרסים. המחברים מתארים את המדרסים כ"כלי עזר" ולא כפתרון קסם; תפקידם הוא לתמוך בקשת ולפזר עומסים כדי לאפשר לרקמה להחלים בזמן שהמטופל מבצע תרגילים.
לגבי הטיפול הידני, המאמר מפרט כי על המטפל לבצע עיסוי עמוק ומוביליזציות (הזזת מפרקים) לא רק בכף הרגל אלא גם בקרסול ובירך, מתוך הבנה ששרשרת התנועה כולה משפיעה על העומס בעקב.
הטיפול בכאב הבוקר המאמר מקדיש תשומת לב מיוחדת ל"צעד הראשון". המלצה חזקה ניתנת לשימוש בסד לילה (Night Splint). ההיגיון המדעי המוסבר הוא שבזמן השינה, כף הרגל צונחת (Plantarflexion) והרצועה מתקצרת ומחלימה במצב מקוצר. בבוקר, הצעד הראשון "קורע" מחדש את הרקמה שהחלימה. הסד מונע זאת ומאפשר החלמה באורך הנכון.
סיכום ומסקנות (בדומה למבנה המאמר המקורי)
המסמך מסכם את ממצאיו בגישה פרגמטית המדרגת את הראיות המדעיות:
- מדרסים: הוכחו כיעילים להפחתת כאב ושיפור תפקוד בטווח הקצר והבינוני. אין עדיפות מדעית מובהקת למדרסים בהתאמה אישית על פני מדרסי מדף איכותיים לטיפול ראשוני בכאב.
- תרגול: שילוב של מתיחות ספציפיות לפלנטר פציה ותרגילי חיזוק בעומס גבוה הוא הטיפול היעיל ביותר לטווח הארוך למניעת חזרת הכאב.
- טיפולים פסיביים: אולטרסאונד טיפולי, לייזר וחשמל דורגו כבעלי יעילות נמוכה או מוטלת בספק ואין להשתמש בהם כטיפול בלעדי.
- זמן החלמה: המאמר מכין את המטפל והמטופל לכך שמדובר בתהליך איטי. רקמת הפציה היא בעלת אספקת דם דלה יחסית (בהשוואה לשריר), ולכן השיקום דורש סבלנות ושילוב של הורדת עומס (מדרסים/נעליים) עם בניית עומס הדרגתית (תרגילים).