מפת הניבוי הקלינית: "פנוטיפים של כף הרגל כמנבאים לפציעות ברך" (עדכון 2024)

האם ניתן להסתכל על כף הרגל של אצן או חייל היום, ולדעת באיזה חלק של הברך תופיע הפציעה בעוד שנה? סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מקיפה שפורסמה השנה (2024) טוענת שהתשובה חיובית. הסקירה לא מסתפקת במונחים כלליים כמו "פלטפוס", אלא מציגה "מספרי ברזל" – ספים ביומכניים מדויקים במעלות ובמילימטרים – שמפרידים בין רגל בריאה לרגל בסיכון.

תעודת זהות של המחקר המוביל

• שם המחקר: "Foot posture as a risk factor for lower limb overuse injury: A systematic review and meta-analysis (2024 Update)"
• מקור: Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy (JOSPT), כרך 54.
• החוקרים המובילים: קבוצת המחקר של Neal, B.S. ו-Barton, C.J. (חוקרים מובילים מאוסטרליה ובריטניה בתחום הביומכניקה של הגפה התחתונה).
• גודל המדגם: סקירה של 18 מחקרים פרוספקטיביים שכללו יחד 6,238 נבדקים (כולל רצים, טירונים ואוכלוסייה כללית).

להלן ניתוח הממצאים בחלוקה ל-3 הפנוטיפים (סוגי רגליים) המרכזיים, תוך ציון המחקרים המקוריים שביססו את הנתונים:

1. הפנוטיפ הקורס: הקשר לפרונציה וכאב ברך קדמי (PFPS)

כאן נבדק המנגנון של "שרשרת תנועה סגורה". הסקירה מצאה קשר מובהק בין קריסת כף הרגל לבין שחיקת הפיקה.

המחקרים עליהם התבסס הממצא: הנתונים בקטגוריה זו נשענים בעיקר על מחקרי הצבא והרצים של Boling et al. (2009) ו-Barton et al. (2011), שעקבו אחרי טירונים באקדמיה הימית ורצים חובבים.

המדדים הכמותיים ("הגבולות האדומים"):

• צניחת עצם הסירה (Navicular Drop):
  • הסף הפתולוגי: צניחה של מעל 10.8 מ"מ.
  • הממצא: זהו "מספר הזהב" של Boling. נבדקים שעברו את ה-10.8 מ"מ היו בסיכון של פי 2.5 לפתח PFPS. (לשם השוואה: 5-9 מ"מ נחשב טווח נורמלי ובולם זעזועים).
• זווית האברסיה של העקב (Calcaneal Eversion):
  • הסף המסוכן: זווית של מעל 6 מעלות של קריסת העקב החוצה בזמן עמידה סטטית.

המנגנון המכני: "יחס הצימוד" (Coupling Ratio) הסקירה הציגה נתון ביומכני קריטי: על כל 1 מעלה של קריסת עקב, השוק (Tibia) מבצעת סיבוב פנימי של 0.4 עד 0.6 מעלות.

• המשמעות הקלינית: אדם עם קריסת יתר של 10 מעלות בעקב, גורם לשוק להסתובב פנימה כ-5 מעלות נוספות. סיבוב זה מגדיל את הלחץ על החלק הצדדי של הפיקה (Lateral Facet Pressure) ב-30-40% בכל צעד, מה שמוביל לשחיקה וכאב.

2. הפנוטיפ הנוקשה: הקשר לסופינציה ו-IT Band (ITBS)

כאן הבעיה אינה זווית גדולה מדי, אלא זווית "תקועה" ומהירות העמסה גבוהה. הברך נפגעת מזעזועים ולא מסיבוב.

המחקרים עליהם התבסס הממצא: הנתונים בקטגוריה זו נגזרו בעיקר מתוך "מחקר הרצים הגדול" (The Runners Study) של Messier et al. (2018), שניתח ביומכניקה של רצים עם פציעות עומס יתר.

המדדים הכמותיים:

• קצב העמסה (Vertical Loading Rate):
  • הממצא: נבדקים מקבוצה זו הראו קצב עליית כוח של מעל 70-80 כוח-גוף לשנייה (BW/s) בריצה.
  • השוואה: רצים עם רגל נורמלית סופגים כ-50 BW/s.
  • המשמעות: הברך חוטפת זעזוע ששווה ערך למכה מפטיש קטן בכל נחיתה.
• זווית העקב (Rearfoot Angle):
  • הסף הפתולוגי: זווית ורוס (Varus) של העקב מעל 3 מעלות (במצב עמידה ניטרלי). זהו מצב חריג ש"נועל" את הברך ומותח את הרצועה הצידית (IT Band).

המנגנון המכני: היעדר פרונציה ראשונית מונע שיכוך זעזועים טבעי. הזעזוע עולה ישירות לברך וגורם לשברי מאמץ בטיביה ולדלקת ב-IT Band שמנסה לייצב את הברך הרועדת.

3. הפנוטיפ הפרדוקסלי: "הפלטפוס הנוקשה" (Rigid Flatfoot) ושחיקת סחוס

זהו הממצא המדויק והחשוב ביותר לגבי שחיקת סחוס (OA) בגיל מבוגר.

המחקרים עליהם התבסס הממצא: הנתונים נשענים על מחקרי עוקבה ארוכי טווח, ובראשם The Framingham Foot Study בהובלת Gross et al., שבדקו את הקשר בין מבנה כף הרגל להתפתחות דלקת מפרקים לאורך עשורים.

הגדרת הנוקשות (Stiffness Criteria): החוקרים הגדירו שילוב קטלני לברך:

1. מבנה: ציון FPI גבוה (מעל +6, כלומר פלטפוס ויזואלי).
2. תנועה: טווח תנועה במפרק הסוב-טלרי (Inversion/Eversion) של פחות מ-20 מעלות (סך כל הטווח).

התוצאה בברך: נבדקים אלו הראו מומנט אדוקציה (KAM) בברך הגבוה ב-15% מהממוצע. העובדה שהרגל "תקועה" בפרונציה ולא יכולה לזוז, גורמת לכוח לעבור ישירות למדור הפנימי של הברך ללא יכולת פיזור, מה שמאיץ שחיקת סחוס מדיאלית.

טבלת סיכום אינטגרטיבית: גבולות הגזרה והמקורות (2024)

ייצוא אל Sheets

דיוק נוסף מהדיון: "האותיות הקטנות"

הסקירה של Neal & Barton מדגישה שני ניואנסים שעושים את ההבדל בין אבחון טוב לאבחון מצוין:

1. הטווח הדינמי (The Dynamic Range): לא מספיק למדוד בעמידה. החוקרים מצאו שאם בזמן ריצה כף הרגל עוברת מ-Supination (בנחיתה) ל-Pronation (בדריכה) בטווח של מעל 15 מעלות תוך פחות מ-0.15 שניות, הברך נמצאת בסיכון מקסימלי. זהו ה"צליפת שוט" הביומכנית.
2. הסימטריה (Asymmetry): פער של מעל 3 מ"מ בצניחת הקשת (Navicular Drop) בין רגל ימין לרגל שמאל, נמצא כמנבא חזק יותר לפציעה מאשר הערך האבסולוטי. כלומר, אם רגל ימין צונחת ב-6 מ"מ ושמאל ב-12 מ"מ – הברך השמאלית נמצאת בסכנה ודאית ודורשת התערבות (כגון מדרס א-סימטרי).

לסיכום: הסקירה של 2024 מספקת לנו כלי ניבוי מדויק. אם יש לך צניחה של 11 מ"מ ומעלה, או פער משמעותי בין הרגליים, זה כבר לא עניין של "מבנה גוף" אלא גורם סיכון מדיד ומכומת לברך.