Prevalence and Etiology of Plantar Fasciitis in Assembly Line Workers (שכיחות ואטיולוגיה [סיבות] של דורבן בקרב עובדי פס ייצור)
חוקרים: Werner, R. A., Gell, N., Hartigan, A., Wiggerman, N., & Keyserling, W. M. פורסם בכתב העת: Journal of Occupational and Environmental Medicine שנת פרסום: 2010 סוג המחקר: Cross-Sectional Study (מחקר חתך)
1. רקע ומטרת המחקר
בעוד שהמחקר הקודם התמקד באנטומיה של האדם (כמו משקל וגמישות), מחקר זה ביקש לבדוק את ההשפעה של גורמים חיצוניים. בתעשייה ידוע כי עובדים מתלוננים רבות על כאבי רגליים, אך עד למחקר זה היה קשה לכמת כמה מזה נובע מ"סתם עייפות" וכמה מדובר בפתולוגיה ממשית (דורבן). המטרות המרכזיות:
- לקבוע מהי שכיחות הדורבן בקרב עובדים שעומדים כל היום.
- לבדוק האם משטחי עמידה שונים (בטון מול שטיחי גומי) משפיעים על התחלואה.
- לבחון את השפעת הנעליים והמדרסים.
2. מתודולוגיה (איך בוצע המחקר)
החוקרים נכנסו למפעל הרכבת מנועים ולמפעל הרכבת רכבים בארה"ב.
- המדגם: נבדקו 406 עובדים פעילים.
- תהליך האבחון: כל עובד עבר ראיון מקיף ובדיקה פיזיקלית על ידי איש צוות רפואי כדי לאשר שמדובר בדורבן (רגישות ממוקדת במוצא הפלנטר פציה בעקב) ולא בבעיה אחרת.
- מדידת סביבת העבודה: החוקרים לא הסתמכו על תחושות העובדים, אלא ביצעו מדידות אובייקטיביות של קשיות הרצפה, משך הזמן שהעובד נמצא בעמידה סטטית לעומת הליכה, וסוג הנעליים שהם נועלים.
3. ממצאים מפורטיםShutterstock
א. שכיחות גבוהה חריגה
המחקר מצא שכיחות (Prevalence) של דורבן בשיעור של 7.9 אחוזים בקרב העובדים. לשם השוואה, באוכלוסייה הכללית השכיחות מוערכת בכ-1 אחוז בלבד בכל זמן נתון. כלומר, עבודה בעמידה מעלה את הסיכון להימצאות המחלה באופן דרמטי (כמעט פי 8).
ב. חשיבות רוטציית הנעליים (The Shoe Rotation Factor)
זהו הממצא המפורסם והייחודי ביותר של מחקר זה. החוקרים מצאו כי עובדים שנוהגים להחליף נעליים במהלך השבוע (למשל: ביום א' זוג 1, ביום ב' זוג 2) סבלו משמעותית פחות מדורבן.
- ההסבר הביומכני: כל נעל בנויה מעט אחרת, בעלת שחיקה שונה בסוליה ותמיכה שונה בקשת. כאשר אדם לובש את אותה נעל יום-יום לעבודה פיזית, נקודות הלחץ על כף הרגל הן זהות וחוזרות על עצמן ("Repetitive Stress"). החלפת נעליים משנה מעט את זווית העומס ומאפשרת לרקמות מסוימות "לנוח" מעומס ישיר.
ג. מדרסים (Insoles) – לא תמיד עוזרים
באופן מפתיע, המחקר לא מצא קשר מובהק סטטיסטית בין שימוש במדרסים (אורתופדיים או פשוטים) לבין ירידה בסיכון לדורבן.
- המשמעות: ייתכן שרבים מהמדרסים שנרכשו לא הותאמו נכון, או שהם אינם מספיקים כדי לנטרל את העומס המסיבי של עמידה ממושכת על בטון. זהו ממצא חשוב שמראה שמדרס הוא לא "תרופת פלא".
ד. משטח העבודה (בטון מול שטיח)
המחקר אישש את ההנחה שעמידה על בטון חשוף היא המזיקה ביותר. שימוש בשטיחים ארגונומיים ("Anti-fatigue mats") הראה מגמה של הפחתת סיכון, אך החוקרים ציינו שהשטיח לבדו לא מספיק אם הנעליים שחוקות.
4. הדיון המדעי: עמידה סטטית מול דינמית
אחת התובנות העמוקות במחקר נוגעת להבדל בין הליכה לעמידה.
- בהליכה: מתרחש מחזור של כיווץ והרפיה. השרירים עובדים, הדם זורם, והעומס על העקב הוא רגעי (רק בזמן הנחיתה).
- בעמידה סטטית (כמו בפס ייצור): ישנו עומס רציף וקבוע על כרית השומן בעקב (Heel Fat Pad) ועל חיבור הפלנטר פציה. העומס הקבוע גורם לאיסכמיה מקומית (ירידה באספקת הדם לרקמה הדחוסה), מה שמונע מהתאים לתקן את הנזקים המיקרוסקופיים שנוצרים במהלך היום. לאורך זמן, כרית השומן בעקב מידלדלת ומאבדת את יכולת השיכוך שלה, והעומס עובר ישירות לעצם ולרצועה.
5. המסקנות הקליניות והתעסוקתיות
החוקרים הציעו מספר המלצות פרקטיות למעסיקים ולעובדים בעקבות הממצאים:
- גיוון בנעליים: המלצה לעובדים להחזיק לפחות שני זוגות נעלי עבודה ולהחליף ביניהם מדי יום.
- שינוי תנוחה: גם אם העבודה מחייבת עמידה, יש לעודד תנועה קלה או צעידה במקום כדי לחדש את זרימת הדם ולמנוע עומס סטטי על נקודה אחת.
- טיפול ברצפה: כיסוי רצפות בטון באזורי עמידה בשטיחים סופגי זעזועים הוא הכרחי למניעת תחלואה.